הצהרת בלפור
    לאומיות וציונות
    מאמרים בנושא לאומיות וציונות בארץ ישראל
    לאומיות וציונות
    מאמרים בנושא לאומיות וציונות בארץ ישראל
    לאומיות וציונות
    מאמרים בנושא לאומיות וציונות בארץ ישראל
    לאומיות וציונות
    מאמרים בנושא לאומיות וציונות בארץ ישראל
    לאומיות וציונות
    מאמרים בנושא לאומיות וציונות בארץ ישראל
    Arrow
    Arrow
    Slider

    מאמר 4 - פתרון החלוקה בין העמים

    פתרון החלוקה בין העמים

     

    נציגי המדינות הביעו את עמדותיהם בדיון, הפולנים הביעו את תמיכתם בעד פתרון של שתי מדינות לשני עמים, הערבים טענו מנגד שהסיבה לכך הוא אינטרס פולני להיפטר מהיהודים. ההודים טענו נגד תוכנית החלוקה, כי אין דתם של היהודים הופכת אותם לאומה. בכך תמך הנציג הסורי והרחיב כי אין היהודים אלא קבוצה דתית ועל כן אין להם זכות למדינה ריבונית. את טענה זו שלל נציג צ'כוסלובקיה, שאמר שיש לשים לב לרצונו של העם היהודי למדינה, והוא מהווה מקור מספיק ללגיטימציה להתגבשותם למדינה, על אף טיעוני הנגד. אורוגוואי היתה בעד, וטענה שיש לשים קץ לאפליה ולרדיפה ולסבל היהודי. יוגוסלביה המליצה על פדרציה דו-לאומית במקום החלוקה. לבסוף, תמיכה מפתיעה של ברית המועצות הכריעה סופית לטובת אימוץ תוכנית החלוקה, שתי מדינות לשני עמים.

     

    מתוך השאיפה להתחשב ברצונות של שני הצדדים, הועדה גיבשה תוכנית חלוקה סופית שהתקבלה ברוב קולות בעצרת הכללית של האו"ם ב-29 בנובמבר 1947. ועדת אונסקו״פ הגיעה למסקנה הסופית שיש לחלק את הארץ לשתי מדינות. ברגע ההכרעה ההיסטורית אימץ רובה הגדול של התנועה הציונית את פתרון החלוקה.

     

    אולם נכונות כזו לא הייתה קיימת בצד הערבי, לא במישור ההכרה העקרונית ואף לא בדרך של השלמה מעשית. הצד הערבי דחה לחלוטין כל פשרה ושלל כל לגיטימיות מהטענות היהודיות. הערבים יצאו נגד תכנית החלוקה מיסודה ונגד הרעיון להקמת פדריציה. דרישתם הייתה למדינה ערבית שתוקם על כל שטח ׳פלסטינה׳ מבלי לחלקה. הם דרשו להקים מדינה עצמאית דמוקרטית, וטענו שתתחייב להגן גם על מיעוטים שבה, ביניהם על היהודים. אלו טענו לזכותם המלאה על הארץ, משום שהם הרוב בה וזו מולדתם ויש להם הזכות הטבעית למדינה ערבית עצמאית.

     

    מימוש תוכנית החלוקה היה שונה לחלוטין מהצפוי. עמדתם הנחרצת של הנציגים הערבים הייתה כי מאחר שהחלטות העצרת הכללית הן בגדר המלצה בלבד, אין תכנית החלוקה מהווה נורמה מחייבת לפי המשפט הבינלאומי, ולא ניתן להפעיל את סמכותה של מועצת הביטחון לשם מימושה. בפועל, התכנית הוכשלה על-ידי ההנהגה הערבית הפלסטינית ומדינות הליגה הערבית, שדחו אותה ויצאו למלחמה על הארץ. אולם בסוף מלחמת העצמאות הישראלית אכן חולק שטח המנדט הבריטי לשעבר בפועל, על-פי קווי שביתת הנשק, לא בין שתי מדינות עצמאיות, אלא בין ישראל מצד אחד לבין האזורים שנכבשו על-ידי ירדן ומצרים.