אז למה בסוף אנחנו בונים לבד?

זה התחיל מזה שרציתי בית עם גינה. חלום רחוק במציאות של יוקר הקרקעות בימינו. בעלי האמביציוזי לא הניח ובמשך כשנה בדק המון בתים, עד שלבסוף רצה המזל והגענו לבית בשכונה מקסימה.

שכונה שתמיד רציתי לגור בה אך מעולם לא העזתי לחשוב שידינו משגת לקנות באזור כזה. נו טוב, הבית בן שלושים שנה, השטח מחולק מוזר ככה שהחצר של השכן נוגסת בתוך החצר שלנו, בית מוזנח מאוד ממש עזובה בכל, צמחיה סוררת, ג'וקים בכל מקום, מקומות עם נזילות ועם עובש, אבל יסודות הבית טובים וחזקים והמחיר אפשר לנו לקנות שטח לא רע ובית עם פוטנציאל לשיפוץ אז החלטנו שהולכים על זה.

במשך כשנה של הכנה בעלי חרש את האינטרנט והפך למומחה גדול בכל נושא אפשרי. בהתחלה בכל מה שקשור לתכנון הבנייה-אדריכלים, קונסטרוקטורים, תכניות עבודה, אישורים, ועדות, היתרי בנייה, זכויות בנייה, כספים ובהמשך בכל מה שקשור בבנייה עצמה-קבלנים, איטום, חלונות, דלתות, חומרי בנייה שונים, מחירים והמלצות.

עולם שלם וגדול נפתח בפני שלא ידעתי על קיומו, מצד אחד מרתק מהצד השני מייגע, המון פרטים ופרטי פרטים וצורך לקבל החלטות על סמך ניסיונם של אחרים מהאינטרנט כשמהצד השני בהרבה מקרים יש ניסיון של אחרים שסותר את הניסיון שלהם, גם הם מהאינטרנט. וסוף כל סוף, ביום שמשי אחד, התחיל השיפוץ והבנייה בפועל.

למרות כל ההכנה וכל מה שכבר ידענו לא היינו בכלל מוכנים למה שעוד לא ידענו ועדיין לומדים בכל רגע נתון. בעיקר לא היינו מוכנים לאיכות בעלי המקצוע שאיתם עבדנו. כל אחד ואחד, גם המקצועיים והרציניים ובעלי הרצון שבהם, עשה טעויות רבות וקריטיות, לפעמים ברמת הביצוע לפעמים ברמת האסתטיקה, לפעמים בטעות ורוב הזמן בגלל הרצון למקסם את ההשקעה שלו לעומת הרווח.

הבנו שבכדי לקבל תוצאה טובה ושגם תשרוד להרבה שנים יש שתי אפשרויות, או לשלם המון כסף לקבלן רציני או לעשות בעצמנו. החלטנו ללכת על החיסכון הכספי ועל החוויה ולסיים את הבנייה בעצמנו. קצרה היריעה מלתאר כמה עבודה נפלה בחלקנו. בעלי הוריד כעשרים קילוגרמים ממשקלו, יעיל יותר מכל מכון כושר וגם אני נכנסתי לכושר רציני. מה שהכי מעניין בכל התהליך הזה היה שלמדנו לעבוד אחד עם השנייה, לכבד זה את זו, להניח מחלוקות בצד ולתמוך אחד בשניה בכל רגע ללא חשבונות. גם עיצוב הבית קיבל תפניות מעניינות, בעלי רצה סגנון מודרני, אני רציתי כפרי ולבסוף יצא משהו באמצע, לשביעות רצון שני הצדדים. השיפוץ טרם הסתיים אבל אנחנו לקראת הסוף וכשנגור בבית נזכור מה עשינו בכל פינה ופינה, גם את הטעויות והחסרונות וגם את הפלוסים והיתרונות ובעיקר נזכור שהבית הזה נבנה במו ידינו, מתוך החיבור ביננו וההבנה שאהבה משמעה גם ויתורים והכלה של רצונות האחר ושברגעים הכי קשים, ברגעי השפל שנראה כאילו אין מוצא, עמדנו שכם אל שכם וסמכנו זה על זו.