"פליק" התעוררות

אני עומדת על מדרכה ברחוב ירוק ושקט במיוחד אליו הגעתי אחרי הרבה רעשי רקע של כביש סואן.  חיכיתי למצוא מקום שקט כדי להצליח לקרוא משהו ולמקד את המחשבה. אני שומעת ציוצי ציפורים ומביטה בטלפון שלי כשלפתע אני מרגישה "פליק" מאחור. מה זה?? אני מסתובבת ורואה מכונית.

מסתבר שמישהי פשוט נסעה רברס ולא שמה לב במראה שאני עומדת שם. באותו רגע הנהגת פתחה את החלון והתחילה באלף סליחות ושהיא לא ראתה ולא התכוונה ואני אמרתי לה שזה בסדר. שבאמת לא קיבלתי מכה חזרה אלא רק "פליק" קטן, מעין נגיעה קטנה שנתנה כנראה לשתינו את ההתעוררות שהיינו צריכות. אמרתי לה שהיא יכולה לנסוע בשקט ונפרדנו לשלום. חשבתי לעצמי באותם רגעים למה זה קרה, למה זה בא לעורר אותי, אולי הייתי שקועה מדי בטלפון ולא ראיתי מה קורה סביבי ואולי מסיבה אחרת…

תוך כדי המחשבות האלו ראיתי שצועדת לעברי אותה הנהגת. היא יצאה מהאוטו והגיעה עד אלי לשאול לשלומי. היא שאלה איך אני מרגישה והאם בטוח לא נפגעתי. באותו רגע הרגשתי שהיא כמו קרובת משפחה שרוצה לדעת מה שלום אחותה. זה היה רגע מרגש. רגע של בחירה להיות בקרבה ולא בריחוק. במשפחתיות ולא בזרות.

והדבר המעניין הוא שכל זה קרה ברחוב הכי שקט, דווקא כשרציתי להיות רחוקה מכל הרעש וההמולה של המכוניות והאנשים. דווקא אז פגשתי בדרך מאוד לא שגרתית במכונית הזאת ובאישה הזאת. ופה הבנתי משהו: בכל רגע נתון אנחנו משפיעים אחד על השני לטוב ולרע, ולא משנה איפה אנחנו נמצאים. ובידינו הבחירה לאן לקחת את היחסים שלנו.