הצהרת בלפור
    לאומיות וציונות
    מאמרים בנושא לאומיות וציונות בארץ ישראל
    לאומיות וציונות
    מאמרים בנושא לאומיות וציונות בארץ ישראל
    לאומיות וציונות
    מאמרים בנושא לאומיות וציונות בארץ ישראל
    לאומיות וציונות
    מאמרים בנושא לאומיות וציונות בארץ ישראל
    לאומיות וציונות
    מאמרים בנושא לאומיות וציונות בארץ ישראל
    Arrow
    Arrow
    Slider

    מאמר 1 - הצהרת בלפור

    הצהרת בלפור

    הצהרת בלפור הינה הצהרה אשר ניתנה ב-2 בנובמבר 1917 (י"ז בחשוון תרע"ח), כמסמך החתום על ידי שר החוץ הבריטי לורד ארתור ג'יימס בלפור ונמסר ללורד ליונל וולטר רוטשילד כמעביר המסר להסתדרות הציונית, ועיקרו הכרזה ולפיה בריטניה תתמוך בהקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל.

    ההצהרה ניתנה על רקע התרחשויות במהלך מלחמת העולם הראשונה. לקראת תום המלחמה, בריטניה נותרה עם התחייבויות ליהודים, לערבים ולצרפתים, עקב הסכמים והבטחות שנתנה במהלך המלחמה. בחליפות המכתבים שבין הבריטים לערבים, מכתב חשוב לעניינינו הוא אגרת משנת 1915, ששלח מקמהון, הנציב הבריטי במצריים, לשריף חוסיין היושב במכה. באגרת זו, ציינה בריטניה אילו שטחים לא יכללו במדינה הערבית שתקום לאחר המלחמה, וביניהם, שטחה של כל ארץ ישראל שמעבר ירדן מערבה. בזמן המלחמה, שטח ארץ ישראל נחשב בבעלות בין לאומית, על פי הסכם סייקס-פיקו, וכאשר הסתיימה המלחמה, נשלט על ידי הצבא הבריטי. מכאן סמכותה של בריטניה להעניק הצהרה זו ליהודים.

    להצהרת בלפור היתה חשיבות אסטרטגית, פוליטית וכלכלית עבור הבריטים. ראשית, מבחינה אסטרטגית, שטחה של ארץ ישראל היוותה נקודת מעבר חשובה בדרך להודו, הכתר שבאימפריה הבריטית דאז. על כן, נוכח התפרקותה של האימפריה העות'מנית ששלטה באיזור, חשוב היה לבריטניה לאחוז בשטחה של ארץ ישראל.

    בתקופת מלחמת העולם הראשונה חשוב היה לבריטים לזכות בתמיכת יהודים ברחבי העולם מסיבות פוליטיות שונות. ראשית, בריטניה ביקשה לרצות שתי קבוצות עיקריות, יהודי ארה"ב ויהודי רוסיה, מתוך האמונה בכוחם הפוליטי של היהודים ויכולת השפעתם על הממשל. חשוב היה לבריטניה לזכות בתמיכה אוהדת של ארה"ב במלחמה וההנחה היתה כי היא תינתן בהראותם תמיכה בציונות. בנוסף, יש הסוברים כי חשוב היה לבריטניה להשפיע על רוסיה שלא לפרוש מהמלחמה, והצהרה בריטית בזכות הציונות היתה עשויה להצדיק בעיני הרוסים את אחיזתה של בריטניה בארץ ישראל.

    כמו כן, הצהרה פרו ציונית בריטית צפויה היתה לרקום יחסים טובים עם יהודי ארץ-ישראל ומנהיגי התמיכה הציונית. בריטניה סברה שתמיכתם עשויה להועיל לה בהצגת תביעותיה בוועידת השלום למסור לידיה את ארץ ישראל ולהפרידה מסוריה.

    סברה נוספת גורסת שההצהרה ניתנה לציונים כאות הוקרה לד"ר חיים וייצמן שתרם רבות לבריטים בזמן המלחמה. קשריו האישיים עם השלטון תרמו ללא ספק להצלחת מאמצי התנועה הציונית לקבל את הצהרה זו, אולם אין בכך סיבה עיקרית לקבלתו. סיבה אישית נוספת הינה היות ראש הממשלה הבריטי, דיוויד לויד ג'ורג', ושר החוץ ארתור ג'יימס בלפור נוצרים מילנריאניסטים שראו בשיבת היהודים לציון צו דתי ומאורע היסטורי שהיה להם לזכות לממש. סיבות אלו היוו גורמי תמיכה במהלך, אולם בהם לבדם אין דיי, ובכוחם היה רק לחזק את המניעים הכלכליים, אסטרטגיים ופוליטיים שהכריעו.

    משרד החוץ, 2 בנובמבר 1917

    לורד רוטשילד היקר,

    לעונג רב לי להעביר לידיך להלן, בשמה של ממשלת הוד מלכותו, את הצהרת ההזדהות עם השאיפות היהודיות הציוניות כפי שהוגשה לקבינט ואושרה על ידו:

    "ממשלת הוד מלכותו רואה בעין יפה הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל, ותשתדל במיטב מאמציה להקל על השגת מטרה זו, בתנאי ברור שלא ייעשה שום דבר העלול לפגוע בזכויות האזרחיות והדתיות של עדות לא יהודיות בארץ ישראל או בזכויות ובמעמד המדיני של יהודים בכל ארץ אחרת".

    אודה לך אם תביא את ההצהרה לידיעת ההסתדרות הציונית.

    בכבוד רב,

    ארתור ג'יימס בלפור

     

    ניכר כי נוסח ההצהרה הינו פרו-ציוני, מראשיתה ועד סופה, כשבתחילה מכנה אותה הלורד בלפור "הצהרת ההזדהות עם השאיפות היהודיות הציוניות". המושג "בית לאומי" נטבע בראשיתו בטיוטה שהגישה התנועה הציונית לממשלת בריטניה. במושג ״בית לאומי״ יש מן התחליף המעודן למושג "מדינה", על מנת למנוע התעוררות של התנגדויות מצד השלטונות העות'מניים, ובכדי להקל על הבריטים במתן ההצהרה. ראש ממשלת בריטניה של אותם זמנים, לויד ג'ורג', הודיע כי הרעיון היה שמדינה יהודית לא תקום ללא משאל אוכלוסין, ומצד שני, הכוונה היתה כי בבוא העת ינתנו לארץ ישראל מוסדות מייצגים, ואם היהודים ישתמשו בהזדמנות שניתנה להם על ידי רעיון הבית הלאומי וייהפכו לרוב מוחלט באוכלוסייה, אז תקום אומה יהודית.

    בדו"ח ועדת פיל נתסכמו הדברים בכך שבהעניקה את הצהרת בלפור, התכוונה ממשלת בריטניה להעלות את האפשרות לכך שתקום מדינה יהודית בארץ ישראל, ובהצהרה זו נתנו אישים בולטים בממשלת בריטניה ביטוי פומבי לכך. ההצהרה נועדה להקל על היהודים להיות רוב בארץ ישראל ולהיות מסוגלים לפעול להקמת מדינה יהודית, כאשר האחריות לביצוע משימה זו מוטלת על היהודים בלבד, בריטניה לא לקחה אחריות לממש זאת עבורם.

    בית לאומי "לעם היהודי", פירושו שההצהרה ניתנה לעם היהודי כולם, ולא רק ליהודים יושבי ארץ ישראל. בהצהרה, אמנם נאמר "בארץ ישראל", אולם באותה העת גבולותיה של ארץ ישראל לא היו מוגדרים מבחינה טריטוריאלית. ״ותשתדל במיטב מאמציה להקל על השגת מטרה זו״ כלומר, ממשלת בריטניה נותנת לגיטימציה להקמת בית יהודי בארץ ישראל, אם כי מנסחת באופן מעורפל את כל הנוגע להתחייבותה למימוש תוכנית זו. "בתנאי ברור שלא ייעשה שום דבר העלול לפגוע בזכויות האזרחיות והדתיות של עדות לא יהודיות בארץ ישראל," ההצהרה ניתנה ליהודים, ובכל הנוגע לעניינם היא מנוסחת בלשון פעילה. באשר לתושבי הארץ האחרים, ההצהרה עוסקת בהגנה על זכויות בלבד ולא קידומן. יתרה מזאת, מחד, מדובר על בית לאומי לעם היהודי, ומאידך, על זכויותיהם של עדות לא יהודיות, כלומר יש כאן הבחנה בן עם לעדה, עם הוא מונח לאומי ואילו עדה זה מונח דתי, וההתנייה העבורם היא לא ברמת הלאום.

    הבריטים מוסיפים נקודה חשובה שמטרתה למנוע פגיעה של יהודים אנטי-ציוניים בבריטניה: "שלא ייעשה שום פגיעה ב[…]זכויות ובמעמד המדיני של יהודים בכל ארץ אחרת". אלו חששו שהצהרה בדבר בית לאומי לעם היהודי עלולה לפגוע במעמדם, או להביא להאשמתם ב"נאמנות כפולה".

    הצהרת בלפור היוותה מסמך חשוב ששימש את התנועה הציונית כשלושה עשורים לאחר מכן בדיונים באו״ם על הקמת מדינה ליהודים. עד היום ישנה הטענה כי ההצהרה בטלה בשל הפרת התנאים המסתייגים שבה, שכן האוכלוסייה הערבית בארץ ישראל כיום חשה פגיעה בזכויות האזרחיות והדתיות שלה, ובעיקר כתוצאה מחוק השבות.